אני מה שאתם יכולים לקרוא לו "דייל משופשף". קרוב ל 10 שנים שאני נמצא יותר באוויר מאשר על הקרקע. אני אוהב את העבודה שלי. מעבר לחופשות התכופות בחו"ל, לעובדה שמקום העבודה שלי דינמי (פשוטו כמשמעו) וההטבות בדיוטי פרי – אני אוהב אנשים. אחת האהבות הגדולות שלי בחיים היא אנשים, ואין מקום הזוי מצחיק ומפתיע יותר לפגוש בו אנשים מאשר על מטוס. הדברים שראיתי והסיפורים ששמעתי יכולים לספק חומר לעשרות סרטים שונים מכל ז'אנר שתרצו: דרמה, קומדיה, מדע בדיוני או סרט אקשן.
כשאני עולה על טיסה ומברך לשלום את האנשים, אני יודע מי עומד להיות חבר שלי, מי עומד לבקש בקשות מוזרות, מי יישן כל הטיסה ומי לא יפסיק ללכת במעברים הלוך חזור. זה מה שנקרא וותק.
לפני כמה ימים עליתי על טיסה לקפריסין, לכאורה טיסה קצרה ללא הפתעות. בסביבות ה- 45 דקות לכל כיוון, ממש כמו נסיעה קצרה ברכב. אלא שאפילו אני לא חזיתי את הסצנה הרומנטית שעמדה להתרחש. בין האנשים במטוס היה גם זוג צעיר שטס לחופשה בקפריסין. הבחור החליט להפתיע את חברתו. רבע שעה אחרי שהשלטים של החגורות נכבים, הבחור קם והולך לשירותים. הוא לא נראה הכי יציב, אז אני שואל אותו האם הכל בסדר.."אני חושב שכן" עונה הבחור, "אני עומד להציע לחברה שלי נישואים".
מאותו הרגע נהייתי השושבין הלא רשמי שלו ויחד רקמנו תוספת קטנה לתכנית המקורית. הבחור חזר מהשירותים, התיישב כאילו דבר לא קרה, וכמה דקות אחר כך הטייס – אודי, אחלה גבר שבעולם – הודיע שהנוסעת קארין מתבקשת לשים לב. או אז הבחור כרע ברך, שלף טבעת ושאל אם היא רוצה לנצל את החופשה בקפריסין לטקס נישואים אזרחיים. זה היה הסימן שלי. מייד הוצאתי בקבוק שמפניה, פתחתי אותו בקול תרועה, ובעידוד הנוסעים עזרתי לה לענות את התשובה הנכונה. זה היה "כן", דרך אגב...
בדיעבד, חבל שלא צילמתי. היה יכול להיות מגניב להעלות פה תמונה של רגע ההצעה.
כשאני עולה על טיסה ומברך לשלום את האנשים, אני יודע מי עומד להיות חבר שלי, מי עומד לבקש בקשות מוזרות, מי יישן כל הטיסה ומי לא יפסיק ללכת במעברים הלוך חזור. זה מה שנקרא וותק.
לפני כמה ימים עליתי על טיסה לקפריסין, לכאורה טיסה קצרה ללא הפתעות. בסביבות ה- 45 דקות לכל כיוון, ממש כמו נסיעה קצרה ברכב. אלא שאפילו אני לא חזיתי את הסצנה הרומנטית שעמדה להתרחש. בין האנשים במטוס היה גם זוג צעיר שטס לחופשה בקפריסין. הבחור החליט להפתיע את חברתו. רבע שעה אחרי שהשלטים של החגורות נכבים, הבחור קם והולך לשירותים. הוא לא נראה הכי יציב, אז אני שואל אותו האם הכל בסדר.."אני חושב שכן" עונה הבחור, "אני עומד להציע לחברה שלי נישואים".
מאותו הרגע נהייתי השושבין הלא רשמי שלו ויחד רקמנו תוספת קטנה לתכנית המקורית. הבחור חזר מהשירותים, התיישב כאילו דבר לא קרה, וכמה דקות אחר כך הטייס – אודי, אחלה גבר שבעולם – הודיע שהנוסעת קארין מתבקשת לשים לב. או אז הבחור כרע ברך, שלף טבעת ושאל אם היא רוצה לנצל את החופשה בקפריסין לטקס נישואים אזרחיים. זה היה הסימן שלי. מייד הוצאתי בקבוק שמפניה, פתחתי אותו בקול תרועה, ובעידוד הנוסעים עזרתי לה לענות את התשובה הנכונה. זה היה "כן", דרך אגב...
בדיעבד, חבל שלא צילמתי. היה יכול להיות מגניב להעלות פה תמונה של רגע ההצעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה